אודות קובי צ'אוסקי

פסיכותרפיסט ומנחה סדנאות גמילה מקנאביס

מטפל ומנחה סדנאות שמשלב ניסיון אישי עם ידע מקצועי רב-תחומי של שיטות טיפול שונות

קובי צ'אוסקי

קובי צ'אוסקי הוא פסיכותרפיסט שמתמחה בגמילה מקנאביס. בסדנאות הגמילה ובתהליכי הליווי והטיפול האישיים, הוא משלב שש גישות טיפוליות שונות:

לוגותרפיה

לוגותרפיה עוסקת בעיקר בתחום העמוק של משמעות, וכל מה שמסביב לנקודה החשובה הזאת. 

אי אפשר לדבר על התמכרות לקנאביס בלי לדבר על המשמעות הפנימית שלנו ועל תחושת הריקנות שעולה וצפה כשאנחנו מפסיקים לעשן.

תחושת הריקנות הזאת נובעת באופן ישיר מהמקום שבו אנחנו תופסים את עצמנו ואת המשמעות הפנימית העמוקה שלנו. 

אקזיסטנציאליזם

הגישה האקזיסטנציאליסטית שמה את הדגש על הדרך שבה כל אחד מאיתנו פוגש את הסביבה שלו בנושאים מהותיים כמו התמודדות עם מוות, תחושת בדידות ומשמעות, אחריות ואשמה.

לכל אלה יש תפקיד ניכר באופן שבו אנו חווים את החיים ומתמודדים עם קשיים בדרך.

הגישה הלאקאניאנית

הגישה הזו מתרכזת בדברים שחסרים לנו בחיים ובאופן שבו אנחנו מתמודדים עם החוסרים האלה. 

הגישה הדינמית

הגישה הזו מתמקדת בילדות של כל אחד ואחת מאיתנו, ובקשרים המוקדמים שנוצרו בשלבי ההתפתחות המוקדמים שלנו.

החוויות שצברנו בילדות, החיוביות והשליליות, משפיעות באופן ישיר על החיים הבוגרים שלנו, ובאים לידי ביטוי בהמון אופנים.

NLP

ראשי תיבות של Neuro-linguistic programming. הגישה הזאת מאפשרת לנו לזהות דפוסי חשיבה ולשנות אותם, על מנת להשתחרר מהרגלים מזיקים וליצור חיבור עמוק יותר למשאבים הפנימיים שמצויים בכל אחד ואחת מאיתנו. 

mindfulness

מיינדפולנס זו טכניקה שמסייעת למיליוני בני אדם ברחבי העולם להשתחרר מטרדות היום-יום ולעבור למצב של שלווה ונוכחות ברגע. 

השיטה הזאת מאפשרת לנו להפסיק את התגובות האוטומטיות שלנו לאירועים שונים, ולאפשר לכל אחד ואחת חופש בחירה עצמאי. 

תעודת מאסטר NLP
תעודת מטפל NLP

הגיע הזמן לצאת מהלופ!

סדנת הגמילה של קובי צ'אוסקי עזרה ליותר מ-300 משתתפים להחזיר את השליטה לחיים שלהם.

עכשיו זה בידיים שלך

בשנים האחרונות, קובי צ'אוסקי ליווה מאות אנשים בתהליך היציאה ממעגל ההתמכרות לקנאביס בדרך אל חיים טובים ומלאים יותר.

השיטה שפיתח מעניקה למטופלים כלים, טכניקות ומיינדסט עוצמתיים להתמודדות עם הקשיים והכאבים שהחיים מציבים בפנינו. שיטת צ'אוסקי מגבירה את תחושת הערך העצמי של כל אחד ואחת ומביאה לחופש מטראומות העבר שצברנו.

קובי מעביר באופן קבוע סדנאות קבוצתיות לגמילה מקנאביס. הסדנאות האלה משלבות את הניסיון והידע הרב של קובי עצמו, יחד עם האנרגיות העוצמתיות של הדינמיקה הקבוצתית.

בנוסף, הוא מעניק טיפוליים אישיים, מרצה להורים שילדיהם פיתחו תלות בקנאביס ומעניק ייעוץ פרטני. בנוסף, הוא מייסד קבוצת פייסבוק שמסייעת לאלפי בני אדם בהתמודדות עם התלות בקנאביס.

אומרים שאין חכם כבעל ניסיון. מעבר לידע הרב של קובי צ'אוסקי, הוא מביא עמו את הניסיון האישי שלו כמי שהתמכר לקנאביס בעצמו – ועבר דרך עמוקה כדי לצאת מהמעגל הזה.

"אני חושב שהדבר שהכי חשוב לדעת עלי הוא שהייתי תלוי בקנאביס במשך 11 שנים", הוא מספר.

"אמנם בניגוד לחברים שלי שהתחילו לעשן במהלך התיכון אני התחלתי רק אחרי הצבא אך זה לא מנע ממני להשלים את הפער מבחינת הכמות.

כמו הרבה אנשים התחלתי ממש בקטנה, ראיתי שהסביבה שלימ עשנת תקופה ארוכה ולא רק שלא קורה להם שום דבר רע, הם גם מאושרים על הבחירה שלהם לעשן ומהללים את נפלאות הצמח. והאמת, שבפעם הראשונה שעישנתי לא ממש הבנתי על מה כל העניין, נפתח לי קצת התיאבון, היה לי נעים בגוף וזהו.

כמה ימים לאחר מכן צצה הזדמנות נוספת עם מספר מצומצם של חברים ועישנתי שוב, בפעם הזו הבנתי בדיוק מהו האושר עליו כולם מדברים. עבר עלי ערב מדהים שבו צחקתי בלי הפסקה, אכלתי את הדברים הכי טעימים בעולם (חמאת בוטנים עם כפית) וכל דאגות החיים נעלמו ממני.

לא עבר הרבה זמן מאותה הפעם ואחד מהחברים שלי שאל אותי אם אני רוצה להתארגן, לא ידעתי אפילו כמה זה עולה אבל הוא ביקש שאביא לו 100 שקל וזה מספיק. אז נתתי לו 100 שקל וקיבלתי שיח קטן – באותה התקופה לא היה קנאביס רפואי ואת הקנאביס קיבלנו מגידולים מעפנים, היינו צריכים להפריד ממנו את כל הענפים ולברור את הזרעים החוצה. בתום התהליך נשארה לי כמות של חצי שקית סנדביץ' (כן, זה מון… היו תקופות) מצד שני, הצמח הגיע עם ריכוז THC נמוך יותר  לא היה חזק כמו היום.

אני זוכר שהבטתי בשקית וחשבתי לעצמי "יאו זה המווווןןן, אין מצב שאני מסיים את זה בחיים… זה יחזיק לי איזה חצי שנה לפחות!!" שמתי את השקית במגירה בחדר ולמרבה הפלא היא לא החזיקה חודש.
בהתחלה זה היה ג'וינט בסוף היום כדי להפוך את הערב שלי לקסום, ערב ללא דאגות מול סדרות או סרטים, הכל מעניין יותר, מצחיק יותר ורגוע יותר. לאחר מכן זה עלה לשניים שלושה ג'וינטים בכל יום ואז אותו חבר שארגן לי את השקית שאל אותי אם אני רוצה לעשן איתו בצהריים ולצאת להסתובב בעיר.

גרתי אז ביבנה, אמנם היום היא עיר מאוד מטופחת ומושקעת אבל בזמנו לא היה שם שום דבר מעניין, מעבר לזה שהיה נראה לי הזוי שאא מהבית ככה מסטול, פחדתי שאנשים ישימו לב. אבל החבר הכיר לי את טיפות העיניים שמורידות אדמומיות ואמר לי "שתי טיפות מזה, ומבחינת שאר העולם אתה לא מסטול" וכך היה, פתאום נפתחו אופציות חדשות… הקנאביס לא היה שמור רק לסוף היום היה אפשר להנות ממנו תוך כדי עבודה, במפגשים משפחתיים, ובכל סיטואציה אחרת… העולם הפך למעניין יותר ויכלתי לשמור על שלוות נפש כמעט בכל מצב.

בשלב מסויים הרגשתי שזה הופך להיות קצת מוגזם, מצד אחד הבקרים הפכו להיות קשים יותר והייתי פחות חד מבדרך כלל, אבל מצד שני פתחתי עסק באותה התקופה והקנאביס עזר לי לשאת המון לחצים ולא פגע לי בתפקוד, מידיי פעם עלתה השאלה האם כדאי שאפחית קצת בכמויות אבל לא ראיתי סיבה אמיתית לעשות את זה, הרי מה… אם אני מתפקד והכל בסדר, אז איפה הבעיה?

וכך הקנאביס ליווה אותי שנים, הוא עזר לי לשאת תקופות קשות, להרגיש בנוח במפגשים חברתיים, נתן לי מפלט בסוף היום מנטל החיים ועשה עבורי עוד המון דברים טובים. אך באותה התקופה לא הבנתי את החשיבות של להתמודד עם החיים בכוחות עצמי, לא ידעתי שהתמודדות שכזו מובילה להתפתחות ולרכישת כלים שישמשו אותי גם בעתיד. הייתי כמו ילד להורה שמגונן יתר על המידה.
הרי אותם הילדים להורים המגוננים מרגישים מאוד מוגנים בתקופת הילדות, ההורה תמיד שם… אבל זה בא עם מחיר. אותם הילדים לא מפתחים את יכולות ההתמודדות שלהם כי ההורה פותר הכל ומונע מהם מפגש אמיתי וחשוף עם הקושי. ובשלב מאוחר יותר כשההורה כבר לא יכול להחזיק להם את היד הם מגלים שאין להם את מה שצריך כדי להתמודד לבד, הם לא התפתחו ממפגש עם הקושי כמו שילדים אחרים התפתחו. נוצר פער.

גם אצלי נוצר הפער הזה, נוצר וגדל וגדל עד שבגיל 30 סחבתי לא מעט בעיות, לא הייתי שלם עם עצמי, נמנעתי ממפגשים חברתיים כי העדפתי להישאר בבית ולעשן, ההערכה העצמית שלי הייתה נמוכה ובאופן כללי הרגשתי שאין לי כיוון ברור. וזאת למרות שעבדתי והתקדמתי בחיים… אבל משהו היה חסר. מבפנים דברים לא הסתדרו לי, הייתי מוצלח רק כלפי חוץ.

בגיל 30 נשברתי והתחלתי טיפול, זה לא היה טיפול ממוקד התמכרויות אלא טיפול המשלב גישות שונות, בין היתר דיברנו שם על חוסר היכולת שלי להפסיק לעשן, על כל אותם הפעמים שהייתי מחליט שנמאס לי ומוריד את כל הוויד שהיה לי באסלה, או מרטיב אותו וזורק לפח, או נותן לחבר שישמור לי (ויגן עלי מעישון מופרז). אבל כל אלו לא באמת עבדו לי, תמיד הייתי מתארגן מחדש אחרי יומיים לכל היותר.

המטפלת שלי עזרה לי להבין שיש צורך אמיתי מאחורי העישון, שזהו דפוס של בריחה והימנעות מדברים שכבד לי מידיי לפגוש… ולאט לאט פגשנו את אותם הדברים ועשינו בהם סדר.

ואז הגיע רגע שאני זוכר עד היום, הגעתי הביתה אחרי יום עבודה וגלגלתי לי ג'וינט, התיישבתי מול הטלויזיה ושמתי פרק של איזו סדרה. כשנגמר הפרק באתי לגלגל לעצמי ג'וינט נוסף ואז שמתי לב שיש כבר ג'וינט מונח על השולחן. לקח לי רגע להבין שזה אותו אחד ממקודם, הייתי בטוח שעישנתי אותו אבל מסתבר ששכחתי להדליק אותו. עכשיו שתבינו, רשימת הדברים שיכלתי לשכוח באותה התקופה הייתה מאוד ארוכה, אבל לשכוח להדליק את הג'וינט לא היה ברשימה הזו, אפילו לא קרוב.

ישבתי על הספה וניסיתי להבין מה הרגע קרה, כל הפעמים שניסיתי לוותר על העישון ולא הצלחתי חלפו לי בראש, אז איך שכחתי להדליק את הג'וינט?

התשובה הפשוטה היא שהפעלתי את הפרק שרציתי לראות ושקעתי בו, לכן לא שמתי לב. העניין הוא שעד לנקודה הזו לא הצלחתי לשקוע בפרק אם אני לא בסטלה, ואז ירד לי האסימון – הרעש בראש שלי נחלש. הראש שלי שהיה טוחן את עצמו בלופים על כל דבר אפשרי החליט לשחרר את החפירות, זו הסיבה ששקעתי ככה בפרק וזו גם הסיבה שלא שמתי לב.
זו הייתה הנקודה שהבנתי את הקשר החזק שיש בין המצב הנפשי שלי לבין דפוסי העישון שלי.

רציתי שכל החיים שלי ירגישו כמו הרגע הזה – לא מבחינת היעדר הג'וינטים אלא מבחינת השקט הנפשי, רציתי לחיות כמו בנאדם שפוי כי לפני, הרגשתי הייתי דפוק על כל הראש.

התחלתי להתעסק בהתפתחות האישית שלי, להקשיב לצרכים שלי ולעבד את הכאבים שסחבתי איתי.

השינוי שעברתי אמנם היה פנימי אבל הוא השפיע גם על הבחוץ, שיניתי את היחס כלפי החברים שלי וכלפי המשפחה שלי, שיניתי גם את תחום העיסוק שלי, עזבתי את תפקידי הניהול בענף המסעדנות ועברתי וחזרתי למלצר, זה היה שינוי קיצוני אבל רציתי את הגמישות של המשמרות ובעיקר רציתי להשאיר את הראש שלי פנוי לחוות את החיים ולהבין מה אני באמת רוצה לעשות, מה באמת מעניין אותי מעבר לתפקוד

הגישה הטיפולית שלי הושפעה באופן חזק מהרגע ההוא בו שכחתי להדליק את הג'וינט ומהדרך שעברתי, הבנתי באופן עמוק את ההתמודדות עם החיים שנמצאת מאחורי לעננת העשן ואת הקושי לעשות את המעבר מהימנעות להתמודדות בריאה. וכיום אני מקדיש לזה את חיי.

תהליך של גמילה הוא לא רק להפסיק את אקט העישון, אלא תהליך התפתחותי שצריך להביא את אלו התלויים בקנאביס למצב שבו הם מוותרים עליו מבחירה ומתוך יכולת להתמודד בצורה טובה עם החיים, לשמור על שלוות נפש, לנהל קשרים בין אישיים טובים ולחיות חיים מלאים".

הגיע הזמן לצאת מהלופ!

סדנת הגמילה של קובי צ'אוסקי עזרה ליותר מ-300 משתתפים להחזיר את השליטה לחיים שלהם.

עכשיו זה בידיים שלך